חור מקולרי

חור מקולרי מוגדר כחסר של רקמת הרשתית במרכז הראייה.

תלונות שכיחות בחולים עם חור מקולרי:

ירידה בראייה
עיוות ראייה
הפרעה בשדה ראייה מרכזי

מחקרי הדמייה אשר חקרו את היווצרות חור מקולרי הראו שכוחות משיכה כגון זגוגית גורמים ליצירת חור מקולרי.

נהוג לחלק את חומרת החור המקולרי לדרגות מ-0 עד 4. הקריטריונים המשפיעים על דרגת החומרה הינם גודל החור והחיבור לזגוגית.

הטיפול בחור מקולרי הינו כירורגי – ניתוח ויטרקטומיה בהרדמה מקומית כולל קילוף ILM (השכבה הפנימית ברשתית) והזרקת גז לחלל הזגוגית.

שכיחות חור מקולרי הוא 8 ל-100,000 איש, עם יחס נשים גברים של 2:1 (יותר שכיח בנשים), נפוץ יותר בין העשור השישי לשמיני אך יכול להיגרם בחולים צעירים עם קוצר ראייה.

בכ-10% מהמקרים חור מקולרי יהיה דו צדדי.

הניתוח מתחיל בביצוע 3 כניסות לעין בעזרת טרוקרים, כניסה מספר 1 משמשת לחיבור נוזלים אשר שומרים על לחץ קבוע בעין ופתחים 2 ו-3 משמשים ככניסות לכלי ניתוח כולל תאורה.

מקובל היום לנתח עם פתחים בגודל 25G כ-0.5 מ"מ.

במהלך הניתוח חותכים ושואבים את חומר הזגוגית, מזריקים צבע על מנת לצבוע את שכבת ה-ILM ומסירים את אותה שכבה ולאחר מכן מזריקים גז לחלל הזגוגית.

צילום OCT לאחר הניתוח

צילום OCT של חור מקולרי

הנחיות לאחר הניתוח

לאחר הניתוח יהיה על החולה להקפיד על מנח ראש מטה ולקחת בחשבון שכל עוד יש גז בעין לא ניתן לטוס.

הגז מתנדף בצורה ספונטנית תוך כ-4 שבועות.